אנו חיים בעולם של סטארטאפים. והעולם הזה, בארץ ובכלל, מאוד דינאמי. לא שעולם העסקים הרגיל מתנהל על מי מנוחות, אבל בחברות ההזנק העניינים "משוגעים" בהרבה. במה זה מתבטא?
מתחילים מסיכון והוצאות
תחילת הדרך אצל יזמים, מלאה בסימני שאלה ובאי וודאות. בשלב הראשוני, כאשר עוד אין להם שום דבר קונקרטי להציג למשקיעים (ואפילו לעצמם) מלבד רעיון, מדובר רק בסיכוי (להצלחה) מול סיכון (כספי) לא קטן. זו כניסה לתחום שלעתים לא מוכר באופן מלא ליזמים, באמצעות רעיון שלא נוסה. הדרך למכירה מוצלחת (דוגמת רכישת הסטארטאפ של נתנאל נתי דוידי) עדיין רחוקה מאוד. במילים אחרות – הימור, גם אם מחושב. הצעדים הראשונים ידרשו משאבי זמן וכסף, כאשר החזר ההשקעה הוא כמובן רחוק מאוד בשלב זה ובהחלט לא מובטח. למעשה – ואת זה יודע כל יזם אחראי, היקף חברות ההזנק שמצליחות קטן יחסית. משמע – רובם נכשלים.
נעזרים במשקיעים וב"הון סיכון"
לרוב היזמים בעולם של סטארטאפים אין את המשאבים הדרושים בכדי להתקדם לבד ורוב היוזמות דורשות לא מעט משאבים כאלה. כתוצאה מכך, נעזרים במערך של עזרים, שכיום הם בשלים למדי ודי רבים, בוודאי בישראל – משקיעים וקרנות "הון סיכון", "חממות טכנולוגיות", סיוע ממשלתי מסוגים שונים, יועצים שמתמחים בכך ועוד. למרות כל זאת, הכול בשלב זה עדיין "על הנייר" וחובת ההוכחה היא עדיין על כתפי היזמים.
המשך "לא יציב"
בניגוד למודל העסקי הרגיל של פיתוחי טכנולוגיה בדמות עסק שנפתח, מתייצב, מתבסס, מתרחב ובמקרה יוצא הדופן נרכש בהמשך, אצל הסטארט אפים העניינים לרוב מורכבים יותר. מדובר למעשה על תהליך שהוא כבר קלאסי לתחום שלהם, עם שלבים מיוחדים דוגמת Pre-seed, seed ולבסוף החלום הגדול של רבים מהיזמים: ה"אקזיט" המיוחל. כל התהליך הזה דורש עבודה אינטנסיבית ביותר, עשיר בתהפוכות והתלבטויות, כולל סיכונים רבים יותר מבעסק רגיל ובסך הכל – דינאמי להפליא.
